ערים ידידותיות גיל לאזרחים וותיקים

מאת: ד"ר גילה לאור
_____________________________________________________

"ערים ידידותיות גיל" Age-friendly Cities היא תוכנית שעוצבה על ידי ארגון הבריאות העולמית. התוכנית מציגה תפישה ומוקדי פעולה בחיים הקהילתיים הנשענים על ערכים, תפישות עולם ואתגרים התואמים את רוח המאה ה- 21.

עיר ידידותית גיל היא עיר, אשר קברניטיה רואים במוקדי הפעולה של ניהול הקהילה את צורכי האדם כערך מרכזי, והינם בעלי מחויבות ואחריות לניהול מערכות מוניציפאליות בעלות תודעה שירותית, המותאמות לצרכיו לאורך כל מעגל חייו. עיר המלווה את האדם מילדותו עד זקנתו,מאפשרת לו תנאים אופטימאליים לאיכות חיים מתוך הכרה בבחירותיו ומתוך הוקרה והכרה בתרומתו, השפעתו ובכוחות הקיימים בו.

"ערים ידידותיות גיל" היא תוכנית בין-לאומית המבקשת להיות מיושמת בערים רבות בעולם, המקיימות באופן פעולתן מערכות חיים השואפות לאיכות מתמדת בכל מימדי החיים של תושביהם: פיסי, רגשי, חברתי, רוחני, סביבתי וכלכלי. איכות חיים הנמדדת בפעולות מתמשכות לסיפוק רווחה נפשית למרבית האנשים החיים בקרבן, והן מקיימות באורח פעולתן את השאיפה למיטביות לפרט ולסביבה האנושית.

אין ספק, כי רעיון העיר המיטבית הגלום במושג העיר הידידותית הוא אחד הרעיונות המנחים את הארגון למען "הזדקנות פעילה" של ארגון האומות המאוחדות. הארגון תרגם את תפישת המיטביות לאתגרים מעשיים של קידום איכות חיים ורווחה אופטימאלית בקרב אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, כשהוא חורט על דגלו יצירת רשת עולמית לערים "ידידותיות גיל" מתוך הבנה, כי השאיפה האנושית של כולנו ,היא לחיות בעולם ידידותי גיל לכלל האנשים.

רקע להתפתחות ערים ידידותיות גיל

ערים ידידותיות גיל נשענות בגישתן על מספר מגמות ותפישות מרכזיות המתרחשות בעת הזאת שראוי לתת עליהם את הדעת:

א. התפישה ההומניסטית

תפישה זאת נותנת מקום מרכזי לראיית הפרט צרכיו ומאווייו. תפיסה זו מדגישה את יכולת הצמיחה של הפרט. התפיסה ההומניסטית, יצאה נגד יצירת תובנות על נפש האדם מתוך פרדיגמות של חולי וביקשה להתמקד בשאלה של מימוש והרחבה של אנושיות האדם ופיתוח המשאבים האישיים שלו להתפתחות יצירה ושגשוג. במובן רחב יותר ההומניזם ניכר במחויבות המוסרית לאפשר לכל בני האדם חיים אנושיים של כבוד: להעמיד לכולם תנאים של בטחון אישי, רווחה קיומית, חירות מחשבתית, עושר תרבותי, הגינות חברתית ושותפות אזרחית וזאת כדי לאפשר להם לממש את היכולות האנושיות הגלומות בהם (אלוני, 2008).

האדם, בגישה זאת, נתפס כמערכת אורגניסטית פתוחה (בניגוד למערכת מכניסטית סגורה) שמאפיינים אותה: הוליזם (הסה"כ יותר מסכום חלקיו), אקטיביות וחיפוש משמעות בניגוד לפאסיביות ותגובתיות, דינאמיות מעבר למערכות הסטאטיות, ייחודיות מבנית ואינטגראציה לאורך זמן. סולם הצרכים, שהגה מאסלו כבר לא היה מספק. בעשורים האחרונים הורחב השיח על מושג "האושר" למושג "איכות" "מצוינות" כמדדים השואפים למקסימיזציה של אופי המענים לצרכים ביחד עם מקסימיזציה של הפוטנציאל האישי.

ב. התפישה הפוסט מודרנית

התפישה הפוסט מודרנית תבעה להכיר בייחודיות ובשונות של הפרטים מאפייניהם וצורכיהם, אך בו זמנית, הטילה את כובד האחריות החברתית על המערכות הפוליטיות והחברתיות. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי איכות חייו של האדם, ובמיוחד האדם המזדקן בחברה, מושפעת ותלויה רבות במשאבים ובדרכים בהן פועלות המערכות השונות הקשורות אליו. קיימת חשיבות מכרעת למערכות החיים והסביבה בהם צומחים וחיים הפרטים. לפיכך, ערים ידידותיות גיל מבטאות תפיסה פוזיטיבית של רווחה נפשית ((positive mental healthשתלויה ומחוברת באופן ישיר לאחריות חברתית ולפעולה ציבורית של מערכות כלפי תושביהן. מערכות המכוונות באופן מתמשך לספק תנאים אופטימאליים לאיכות חיים וצמיחה.

מעבר לאחריות המערכות, תפישה זו חידדה את מאזן הכוחות והזכויות בשיח בין הפרטים למערכות. אמונה כי לאדם יש כוחות (כישורים, כישרונות, אמונה, תכונות, יכולות) והוא זכאי באמצעות זכויותיו, המבטאות את המחויבויות של החברה איליו, לחזק כוחות אלה.

הפוסט מודרניזם תובע גם הכרה בקולם של אלה שלא תמיד נשמעים. הפרקטיקה הפוסט-מודרנית מיישמת את ההבנה, שבחברה האנושית שדות השיח השונים הם גם שדות של עוצמה. פוקו (1980), בהקשר זה, העניק לגיטימיות לשאלת ה"מי". משנתו התירה לשאול מה היה קורה לו ניתן היה לשמוע דוברים אחרים? ((Foucault, 1980.

עיר ידידותית גיל שואפת לעודד את ההאזנה לקולות האזרחים הוותיקים , הקולות שאולי לא תמיד נשמעים, ולא תמיד זוכים להתייחסות.

ג. הארכת תוחלת חיים

ההישגים האנושיים בתחומים רבים בניהם, התפתחויות מדעיות, רפואיות וטכנולוגיות במשולב עם התפתחויות חברתיות והומניסטיות האריכו את תוחלת חיי האדם. מגמה זו תובעת מהמערכות שינוי בהתייחסות לאופי מעגל חיי האדם ולאופן אספקת השירותים

המסייעים ותומכים בו ולאיכותם. הבנה זאת מחדדת את המחויבות לתכנון והערכות מוקדמים בכל ההיבטים והמעגלים הנוגעים לחיי הפרט. הארכת תוחלת החיים בעלת הינה בעלת השפעה והשלכות על תחומים רבים של חיינו וחיוני להכיר בהשפעות רב תחומיות אלה ( WHOמסמך האו"ם).

ד. עיור- אורבניזציה

תהליכי עיור ואורבניזציה מואצים, בהם הערים בעת הזאת הופכות יותר ויותר למוקדים כלכליים ופוליטיים רבי עוצמה, גידול האוכלוסייה ונדידתה למרכזי הערים, במיוחד בגילאים מבוגרים, העברה מואצת של סמכויות ואחריות מהדרגים הממשלתיים לדרגים העירוניים, העמקה בתהליכי ביזור ובחירה ישירה של ראשי הערים על ידי האזרחים, מבססים ערים ורשויות כמערכות החשובות ביותר לאספקת השירותים לאזרח וכמערכות הנושאות באחריות לאיכות החיים שלו. למגמות העיור חברו גם המגמות המחזקות את מקומה של הקהילה ואת חשיבותה כמסגרת המספקת השתייכות הזדהות, תמיכה ומשמעות (Etziony, 1995).

ה. שירות ואיכות

המגמות ההומניסטיות, החברתיות והפוליטיות הובילו למהלכים ופעולות של מערכות חינוך רשויות, ארגונים ציבוריים ועסקיים לפתח מוצרים ותכניות, השואפות לאיכות מתמדת ונשענות על תפישת שירות מיטבית, המגויסת לצורכי הפרט באופן מלא. גם האזרחים מודעים יותר ויותר לכוחם הכלכלי והפוליטי ולאפשרויות ההמרה של כוחות אלה לקניית שירותים המבטיחים איכות חיים אישית והתאמה מירבית לצורכיהם.

לסיכום, התוכנית הבינלאומית של "עיר ידידותית גיל " משקפת ומתחשבת במגמות ובתפישות עדכניות, מדגישה את המחויבות הערכית והחברתית במשולב עם מחויבות מעשית לטפח מקומות יישוב המותאמים לאנשים, אך גם מקומות המאפשרים צמיחה ושגשוג לפרטים וקבוצות, תוך הבנה מהותית של צורכי הגיל שלהם.

ערים ידידותיות גיל מהלכה למעשה

התוכנית הבינלאומית עובדה לידי מדריך מפורט המנחה ערים ויישובים כיצד ובאיזה תחומים יש לפעול כדי לקדם עיר מיטבית וידידותית לאזרחים ותיקים. מדריך זה מדגיש את מימד הבריאות וההזדקנות הפעילה בWHO ארגון הבריאות העולמי.

הזדקנות פעילה, כאמור, היא תהליך אופטימיזציה של הזדמנויות להשתתפות, בריאות והרגשת בטחון על מנת לשפר את איכות החיים כשאנשים מזדקנים.
עיר ידידותית לגיל השלישי בתפישתם היא עיר הפועלת לקידום מדיניות, פיתוח והתאמת שירותים, עיצוב הגדרות ומבנים, ופיתוח מערך תמיכה פעיל על ידי:

הכרה במגוון רחב של יכולות ומשאבים בקרב אזרחים ותיקים
גמישות בצפייה ובתגובה לצרכים הקשורים בגיל ההזדקנות ובהעדפות גיל .
כיבוד ההחלטות של האזרחים הוותיקים, כיבוד בחירותיהם, וכיבוד אורח החיים בו בחרו.
הגנה על הפגיעים ביותר
קידום שילוב האזרחים הותיקים ותרומתם בכל תחומי החיים בקהילה

מה תפקידה של עיר ידידותית גיל?

כאמור, עיר ידידותית גיל הינה, בראש ובראשונה, השקפת-עולם ועמדה ערכית מוסרית שעל קברניטי הערים והיישובים להטמיע. ערים ידידותית גיל הן ערים, הנחוות על ידי תושביהן כערים, המצליחות לתת מענה אקסקלוסיבי, ותואם את כלל הפרטים, ערים בהם כל אזרח מוצא את כדור הבדולח שלו… אותו דגם זעיר על עיר אידיאלית המצטיירת כמענה אופטימאלי לתשוקות הפרט.

הספרות המקצועית מציינת תחומים שונים בהם רשויות וקהילות צריכות להתמקד כדי לממש איכות חיים וסביבה ידידותית ( (Homans, 2005. בחרנו בפרק זה להתייחס לתחומים הבולטים מביניהם:

א. ההיבט החברתי-פוליטי-כלכלי

ב. ההיבט האקולוגי-סביבתי- פיסי

ג. מנגנוני השתנות גמישות והתאמה

חשוב לציין, כי תחומים אלה אינם עומדים בפני עצמם והם קשורים ומשפיעים האחד על השני. ההתייחסות למרכיבי התחומים מפורטת בהרחבה במקורות שונים והיא מקבלת דגשים שונים. המשותף לכלל התייחסויות הינה ההבנה ההוליסטית-מערכתית בפיתוח עירוני כולל. הבנה כי ההיבט הפיסי קשור קשר הדוק להיבט

החברתי, וכי עיר היא מערכת הנדרשת לגמישות והשתנות מתמדת ועליה לסגל מבנים ומנגנונים ברי שינוי והתאמה להלן מס' התייחסויות בנוגע לתחומים:

א. איכות השירותים

השגת איכות בפיתוח שירותים דורשת השקעה מתמדת בקשת השירותים הנוגעת למכלול מימדי החיים: בריאות, חינוך, רווחה, תרבות ועוד. השקעה זו אפקטיבית כאשר היא לוקחת בחשבון את הצרכים הנורמטיביים והאוניברסאליים של האזרח. צרכים המשתנים ברצף החיים. לצד פיתוח שירותים לכול, פיתוח שירותים מותאם שואף לתת מענים מותאמים ומשולבים גם לאוכלוסיות ייחודיות ובעלות צרכים ייחודיים. פיתוח זה דורש השקעה בתמהיל רצוי ונכון של תוכניות ושירותים, כולל שאיפה לאינטגרציה בין שירותים ( Prilleltensky,2005)

פיתוח השירותים דורש גם התייחסות לאיכות, זמינות, נגישות ובו בזמן יכולת מושכלת לפיתוח בראייה קיימותית (צ'רצמן וסדן, 2001 ) .

ב. התחום הפוליטי / חברתי-כלכלי

Delagado (2001) מציין כי תפקידן של ערים לאפשר לאנשים חווית קהילה חיובית מתמשכת. עיר המאפשרת לחבריה להתארגן, להשפיע, לתמוך ולהיתמך, לחלוק ערכים ומשמעות. במילים אחרות עיר בה ימצאו מדדים גבוהים של איכות חברתית.

איכות חברתית (Social Quality) מוגדרת ברמת המסוגלות של אזרחים ליטול חלק בחיים החברתיים והכלכליים של קהילתם בתנאים המקדמים את רווחתם ואת הפוטנציאל הטמון בהם והיא נמדדת לפי הפרמטרים הבאים:

ביטחון סוציאלי-כלכלי:

המידה שיש לאנשים שליטה על משאבים חומריים ולא חומריים לאורך זמן בהקשר של יחסים חברתיים, תעסוקה, דיור, בריאות, השכלה, פנאי.

הכללה חברתית – Social Inclusion:

המידה שבה אנשים משולבים במסגרות חברתיות שונות. המרכיבות את חיי היום-יום. שותפות וייצוג לאזרחים ממגזרים שונים, נגישות מלאה לשירותים אישיים וחברתיים. הוגנות וצדק חברתי בחלוקת המשאבים בין מגזרים שונים, קיום קשרים חברתיים.

לכידות חברתית – Social Cohesion:

אינטנסיביות היחסים החברתיים בין אנשים שונים ובין קבוצות חברתיות שונות. אמון בין אנשים, נורמות אינטגרטיביות, ערכים אלטרואיסטים, זהות משותפת.

העצמה חברתית – Social Empowerment:

המידה שבה אנשים יכולים להגשים עצמם, לממש את זכויותיהם החברתיות ולהשפיע על איכות חייהם דרך השתתפות חברתית ונגישות למוסדות חברתיים.

(2000) Shaw & Martin מדגישים גם את היבט ההעצמה. הם מתארים נתיבים בעלי פוטנציאל לפיתוח מיטביות. הם מציינים בהקשר זה כי לב השאיפה למיטביות הינו קידום תנאים מעצימים המעניקים לבני אדם, ובעיקר לקבוצות מיעוט, צדק, תקווה והזדמנות, ובכך מאפשרים להם לשלוט על החלטות גורליות בחייהם. נתיב זה להשגת מיטביות הינו בעל משמעות, בעיקר, בהקשר לקיומן של קבוצות מיעוטים חלשות בעידן המודרני. על פי תיאוריות ההעצמה, בני אדם חווים סיפוק רב יותר מחייהם כאשר הם זוכים לאפשרות להחליט החלטות משמעותיות לגבי עצמם, דבר המגביר את תחושת השליטה על מהלך החיים (סדן, 1995)

ג. התחום הסביבתי-פיסי

סביבות חיים איכותיות הן סביבות, המספקות בטחון ומוגנות, נגישות לכול,מסבירות פנים מטופחות, הן סביבות אותם שומר הפרט ומטפח גם לדורות הבאים (צ'רצמן, סדן, 2003)

בעשורים האחרונים מתפתחת מודעות להיבטים שונים בפיתוח סביבות חיים הולמות ומותאמות לאזרחים. רבים כבר אינם מקבלים את הטיעון, כי בטחון וכלכלה הם הנושאים הקודמים לכול, וכי יש לעסוק בתכנון סביבתי כאחד המפתחות לאיכות חיים. הסביבה כוללת את כל הקיים בעולם- האלמנטים הפיזיים הבנויים והלא בנויים, האלמנטים האקולוגיים, הצומח והחי, האמצעים הטכנולוגיים ובני האדם על כל פעולותיהם; האישיות, החברתיות, הכלכליות והתרבותיות בסביבה ( ICLA, 1996.)

בעקבות פסגת כדור הארץ, שכינס האו"ם בריו דה ג'נרו בשנת 1992, גובש מסמך הנקרא: סדר היום למאה ה-21. מסמך זה אומץ גם על ידי מדינת ישראל, ועיקרו, שינוי נורמות חשיבה וגישות קיימות לפתרון בעיות סביבתיות, תוך שימת דגש על זכותם של הדורות הבאים להתפתח ולפתח. מסמך זה מקשר בין

קיימות (sustainability), פיתוח בר קיימא (sustainable development) בהשתתפות הציבור בהחלטות ובפעולות של הגורמים השונים ובמיוחד של הרשויות המקומיות.

ד. מכוונות לשינוי- מנגנוני שינוי גמישות והתאמה.

מה צריך לקרות כדי שמערכות יחוללו שינויים? Homans (2005) מעלה שאלה זאת בספרו, כשהוא מדגיש את יכולת ההגמשה של מבנים ארגוניים בהתאמה למטרות. לגרסתו, כדי לחולל שינוי נחוץ :ארגון, מבנה, גמישות.

ארגון:

לחבר את המרכיבים הנכונים בדרך שתאפשר להם לעבוד אחד עם השני.

מבנה:

פעולה מכוונת, מתודות מוסכמות כדי להתמודד עם פעולות צפויות ורוטיניות.

גמישות:

היכולת לשנות משימות, הגדרות אחריות ומבנים כדי לשפר השגת מטרות.

עולמנו מצוי בזרם גואה של שינויים. הצורך בשינוי ובחידוש הוא אחד המניעים להרחבת הידע, לפיתוח המצאות ולקדמה טכנולוגית ועוד. (פוקס, 2007). ערים השואפות למיטביות צריכות לתפקד כמערכות מתפתחות וכמערכות גמישות, המסוגלות להתאים עצמם באופן תדיר לשינוי. ערים וקהילות המכוונות לתהליכי שינוי והתאמה ובעלות מנגנונים מגוונים להטמעת שינויים הן ערים העשויות להצליח להתחדש ולחדש.

מקורות:

אלוני, נ. (2008) דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי, תל-אביב . הוצאת הקיבוץ המאוחד עמ' 20.

פוקס, ש. (1998) הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי . רמת –גן. אוניברסיטת בר אילן. צ'רצמן, א. וסדן, א. (2003). רוח הדברים. בתוך א. צ'רצ'מן, וא. סדן. (עורכות).
השתתפות: הדרך שלך להשפיע. (עמודים 7-22). קו אדום, הקיבוץ המאוחד.

Etzioni, A. (1996). The responsive community: A Communtarian prespectivs. Sociological Review, 61, 1-11. n

Brent, J. (2004) The desire for community: illusion confusion and paradox , Community Development Journal, Vol 39, 213-224.

Delgado, M. (2000) Community Social Work Practice in an urban context , New York, OxfordUniversitypress

Faoucault, M, (1980) Power/knowledge. Selected interviews and other writings, 1972-1977. Colin Gordon.Ed.NY: Pantheon Books/

Homan, M.S. (2004). Promoting community change: making it happen in the real world. (Third edition).Pacific Grove, Ca.: Brooks/Cole.

Ch. 4, Putting yourself in the picture, pp. 85-101.

Shaw, M., & Martin, I.(2000). Community work, citizenship and democracy: Remaking the connections. Community Development Journal, 35, (4),401-414.

Walter, C.L. (1997). Community building practice: A conceptual framework. In M. Minkler (Ed.) Community organizing and community building for health.New Brunswick,N.J.:RutgersUniversity Press. Pp. 68-83

Dalton, J.H., Elias, M.J. & Wandersman, A. (2001). Community psychology: Linking individuals and communities.Australia:Wadsworth.Ch. 14:

Program evaluation and program development. Pp. 403-434.

Prilleltensky, I.(2005). Promoting well-being: Time for a paradigm shift in health and human services. Scandinavian Journal of Public Health, 000, 1-8.

Sadan, E. & Churchman, A. (1997). Process focused and product focused community planning: Two variations of empowering professional

practice. Community Development Journal, 32(1), 3-16. (Seligman & Csiikszentmialayi, 2000