הבנתי שחייב להיות שינוי!
שינוי גדול
שינוי חברתי, לאומי, עולמי…
זה התחיל כך:
- ״שלום יעל, אני מרכזת קבוצת נשים ורציתי לדעת אם את עושה קבוצות לא רק לאנשים בדיור מוגן״
- ״מה הכוונה?״ שאלתי
- ״הכוונה היא האם את עובדת עם אנשים שהם לא גיל שלישי, חלקינו עוד עובדות וחיות חיים מלאים״
- ״בנות כמה אתן?״ שאלתי בסקרנות
- ״אנחנו בנות 65-70 אבל אנחנו לא גיל שלישי״…
האסימון התנפץ לי במחשבות ואחרי סחרחורת קלה הבנתי שאין מנוס מלצאת ולבחון מחדש את המושג ״גיל שלישי״.
אני לא מרגישה ב"גיל השלישי"
אין מנוס מלהסתכל לאנשים (בכל גיל) בעיניים ולשמוע מה דעתם על תיוג חברתי כזה או אחר.
אין מנוס מלהפסיק לחשוב בתוך הקופסא ולהתחיל לחשוב מחוצה לה, מחוץ לקביעות חברתיות, מחוץ לכותלי הגיל, מחוץ למונחים מושרשים.
אין מנוס מלעשות חושבים האם תיוג גילאי הוא הכרחי והאם השימוש בו מועיל או מזיק.
אין מנוס .
אני מצהירה בזאת על הפסקת השימוש במונח ״גיל שלישי״
וכרגע אנסה למצוא חלופיות שיעזרו לקהל שלי ולי להתמקד בטווח הגילאים שבו אני מומחית.
יכול להיות שגם השם של הדף ישתנה, יכול להיות שאצטרך יותר מילים להגדיר, יכול להיות שלפעמים אתיש אתכם….
אני מזמינה כל אחד ואחת מכם לחשוב על שם ראוי, מכבד, מוקיר, מעצים עבור חתך הגילאים שאיתו אני עובדת.
- טווח גילאים 60-120
- מצב בריאותי – בריא בסהכ ללא פתולוגיות
- מצב חברתי – מחיית מסיבות ועד בדידות מוחלטת
- מצב משפחתי – נשוי-אלמן-גרוש-פרוד-רווק (גברים ונשים)
- מצב תעסוקתי- מי שחסר לו שעות ביממה ומי שיש לו עודף…
- מצב נפשי – יציב עם תנודות קלות (כמו כולנו…)
מבטיחה חיבוק חזק, נשיקה על הלחי ופירגון ממותג מעל דפי הדף העיסקי והאתר.
***
עדכון:
הוצפתי בתגובות ושיתופים, התיחסויות והבעת דעה – שאת חלקן אביא לכם כאן:
אכן נכון!
זיקנה כיום היא לא עניין כרונולוגי אלא עניין תפקודי ותפיסתי , שבאחריות האנשים בגילים הרלוונטיים לשנות ובעקבותיהם (כן כן השינוי תמיד יתחיל על ידי הנוגעים בדבר) של החברה כולה.
לעניין הגדרת קבוצת הגיל הנל אולי פשוט להפסיק לכבס מילים ולקרוא "לילדים" בשמם– מבוגרים ובבוא היום זקנים .
די לחוסר הביטחון, די להגבלה העצמית שאנשים מגבילים את עצמם בגלל הנורמות החברתיות התקועות אי שם מאחור…
החלטתי לעצמי לא להגדיר אותי. כי מה זה גיל שלישי? מתי הוחלט על החלוקה? מה זה אומר אזרח ותיק? אפילו על אבא שלי שנפטר בגיל 89 , לא יכלתי לחשוב במושג של זקנה. הוא נראה צעיר, נהג, טיפל יחד עם אימי בנכדים ובנינים.
אימי היתה חולה ונראתה מבוגרת, אבל בנשמה ובראש ממש לא.
אני עובדת, חולמת על אהבה חדשה, פעילה, נוסעת, עשיתי שינוי מטורף בחיי בגיל 65.
הגדרה היא אכן תמיד תמיד בעייתית.
אז נשאר בסבתא צעירה, גיל שלישי – ושכל אחד יחליט לעצמו מה הוא.
אני העברתי את עצמי לגיל ההתבגרות מלשון מבוגר למרות שמטבע לשון זה מתכוון לגיל 16…..
***
אז יש המון אופנים ומחשבות, התפלגויות וגישות להגדרת הגיל.
מה דעתכם על ״גיל המחצית״?
או ״גיל הבינה״?
ממש אשמח לשמוע התייחסותכם!
אני מאמינה שיש לזה מקום חשוב בשיח החברתי.
יעל חביב
הנחיית קבוצות וייעוץ זוגי ואישי לגיל הבוגר
רכזת תחום הגיל הבוגר בקהילה , מכון אדלר
https://www.facebook.com/Haviv.Yael/
https://yaelhaviv.wixsite.com/yaelhaviv