איזה חותם אני רוצה להשאיר כאן עבורי ועבור משפחתי?

הגיל השלישי – משימה התפתחותית.

בגיל השלישי, כמו בכל גיל, יש משימה התפתחותית.
איזו הטבעה אני רוצה להשאיר כאן עבורי ועבור משפחתי.

החיים מורכבים משלוש משימות, שלושה מעגלי חיים:
א. עבודה
ב. חברה
ג. אינטימיות ואהבה.
חיי האדם הם תנועה בשלושת שדות אלה, מילדות ועד זיקנה.
וישנה משימה נוספת, רביעית שאליה אנו מתוודעים לאחרונה יותר ויותר – מציאת משמעות בחיים.
האדם הוא יצור מטרתי הפועל להשגת מטרות נפשיות.

עם ילדינו

ילדינו צופים בנו, הדרך בה אנו מתמודדים עם הזיקנה.
היחס שלנו לשלב זה בחיינו – הזיקנה, הוא זה שישאיר את רישומו על ילדינו.
הם לומדים מעשי אמהות ואבות.
הם יודעים איך אנחנו מתייחסים לפרק זה של חיינו.
ואם המשכנו את המשימה ההתפתחותית שלנו, זה נכס גדול עבורנו ועבור ילדינו.
זו הזדמנות נדירה להאדיר את עצמנו.

אם לא הספקנו לאהוב, להנות, לתקן, לשנות – היום היכולת רבה יותר.
מלאכת גידול הילדים הסתיימה, בניית הקן הושלמה, ואנו פנויים יותר.

אנחנו חכמים יותר, בעלי נסיון רב, יודעים להחליק פינות, לקחת רק את מה שחשוב, להנות מהזמן הפנוי, לשמור את כוחנו המתמעט רק לדברים החשובים.
זו היכולת המתווספת לאישיות בתקופת הבגרות המאוחרת – זו החוכמה.
חוכמת הנסיון שמשמעותה שימוש בידע שהצטבר מתוך זוית הראיה המקיפה ומיוחדת של הגיל המבוגר.

עם נכדינו

לנכדים, אנו יכולים לתת יותר איכות ביחסים, מה שלא הספקנו עם ילדינו, יותר סבלנות, לשחק, לטייל ולשוחח איתם.
אנחנו החוליה המחברת את דור ההורים שלנו, עם ילדינו ונכדינו.
הם מחפשים שורשים: לדעת מי הם, מאין באו, מי היו סבתא וסבא שלהם, מה עבר עליהם – אנחנו החיבור של העץ שצימחנו – לקרקע שנשאיר פה – אנחנו השורשים.

עבודת השורשים שמכינים הילדים בבי”ס היא חונכות – מעשה חונכות: דע את עצמך.
והידע נמצא אצלנו, אנחנו מעבירים להם את הלפיד, דור לדור יספר.
המילים שלנו, הסיפור שלנו – הוא ההיאחזות בקרקע.

אנחנו בני חלוף, הנצח הוא מה שנשאיר כאן ע”פ האדמה. לפעמים נשאיר כאן חומר, ולפעמים רוח, רוח הקיום.

אנחנו המבוגרים

המבוגרים הם מעין ספרי הסטוריה מהלכים:
שרדו מלחמת עולם שניה, מוראות השואה, רדיפות, צנע, אצ”ל לח”י, מלחמות ישראל, היו עדים להכרזת המדינה, חיו במעברות, הפכו חולות לעיר – זו עדות בגוף ראשון – אנחנו.

האבולוציה היא ס”כ הקיום האנושי, דרכי התמודדות והתגברות בחיים כאן ע”פ כדור הארץ.
כל דור מעשיר את קיומו ומנחיל לדור הבא.
אנחנו עושים זאת למרות הידיעה שקיומנו כאן הוא חד פעמי.
אין אופציה אחרת בעיקר משום שאנו יצורים פעילים, תורמים, שייכים ומחויבים.

אנחנו כבר יכולים לראות מה הנחלנו לדור הבא, משום שההתפתחות והקידום היום מהירים.

זה הדור שיצרנו – זה התל”ג שלנו.
והוא יעביר את הלפיד הלאה.

אנחנו, בני האדם, היצורים היחידים, שקיומם מהווה בעיה עבורם.
מדוע קשה לנו לתפוס את כל הטוב והשפע כאן בדורנו, ואנחנו חלק ממנו?
כי אנחנו היצורים היחידים בעלי תודעה – מודעים לפרק הזמן אותו נבלה ונחיה כאן.
מודעים למוות ומודעים לחיים.

היחס שלנו לשלב זה בחיינו – הזיקנה, הוא זה שישאיר את רישומו על ילדינו.
זה הנכס הנוסף שנעביר להם.

בתקופת גיל זו נעסוק בעיקר באיכות ופחות בכמות:
איך מוסיפים חיים לשנים ולא רק שנים לחיים.
כי לאהבה אין גיל וללב אין קמטים.

השארת תגובה